פגישה בקפדוקיה

http://picasaweb.google.com/tsder1/UntitledAlbum

כשהייתי בן 6 הייתי נוסע לאבא בקו עשרים, אני זוכר את עצמי עם התיק אחרי בית ספר הולך לתחנה בכיכר דניה, עולה על האוטובוס משלם משהו כמו שקל וחצי, ואחרי עשרים וחמש דקות הייתי פוגש את אבא בתחנה בשער יפו. אא

עברו להן כמעט עשרים שנה והמפגש הזה בקפדוקיה עם אבא היה מעט שונה. במקום נסיעה קצרה באוטובוס בשביל להגיע מאמא לאבא היה צריך הפעם לנסוע ארבעה ימים על אופניים בדרכים נידחות, לעלות, לרדת, לריב עם הרוח, לעשות כאילו הגשם לא מפריע לי, לשבור את האופניים בדרכי העפר, לתקן שני פנצ'ירים ועוד ועוד. אבל כל זה היה כלום ביחס להבדל הגדול מכולם. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שאני בא לאסוף את אבא. אא

אני לא יודע אם להרבה אנשים יוצא להעביר אבעה ימים של וואן און וואן עם אבא שלהם . לא ידעתי למה לצפות, אני בכלל לא יודע איזה סוג טיול מתאים לו (ספק אם מישהו בעולם יודע, ספק אם הוא יודע). קבענו לטייל יחד בתורכיה, לראות מעט נופים, לשבת בכמה בתי קפה, להתרשם מעט מהתורכים, לחשוב יחד על מה שהיה ועל מה שיהיה, אבל חוץ מזה שידעתי שיהיה אדיר לא הצלחתי להעלות בדמיוני איך הטיול יחד יראה. אא

עם הדילמות האלה הגעתי בבוקר של התשיעי לנובמבר לעיר קייסרי. עוד עיר במרכז תורכיה, הפינה המזרחית ביותר של אזור קפדוקיה, בסיס נוח לטיול באזור. הגעתי בסביבות הצהריים וישר ניגשתי למצוא מלון. אא

עברתי בכמה מלונות. כאן הצוות לא נחמד, פה מסריח מסגריות, בהוא יש רעש מהרחוב, זה יקר מידי זה מטונף. בסוף נשארתי עם שתי אפשרויות מתקבלות על הדעת. האחת מצידו המזרחית של המסגד הגדול באמצע העיר (מסגד חונאט) והשני ממערב. המערבי היה מסודר, נקי, עם מצעים לבנים, מקלחת בחדר, מעלית, ארוחת בוקר אנקלודד, נוף יפה של המסגד והעיר העתיקה של קייסרי מהחלון, בקיצור, כל מה שצריך ממלון, פשוט וטוב במחיר סביר. השני היה צנוע יותר. גם פה היו נחמדים, גם פה היה נוף נהדר של המסגד, אבל לא הייתה ארוחת בוקר, המצעים היו נקיים והחדר אומנם מסודר אבל משהו יותר ישן, פחות סטרילי מהמערבי. המדגות שעולות לחדר תלולות מאוד והתחושה היא שהמקום הזה היה פעם מתנ"ס והוסב להיות מלון. בחדר יש כיור קטן ובכל קומה יש תא שירותים אחד של בול פגיעה ומקלחת אחת משותפת לך ולכל הדרווישים. מלון חביב ביותר אך פחות הדור, השופטים לחומרה יגידו מעט עלוב, ניתן גם לאמר צנוע. אבל המחיר זול יותר, שווה לכל נפש. אא

ישבתי לי על הספסל ברחבה שמחוץ למסגד, בין שני המלונות ולא ידעתי מה עדיף. מה עדיף? מה אבא יעדיף? איזה מלון יותר מתאים לארח אותנו? לא הצלחתי להבין למה כ"כ קשה לי להחליט. אני בדר"כ לא מרבה להרהר בהחלטות על דברים שאין להם חשיבות אבל השאלה הזאת הציקה לי. פתאום הבנתי שהיא מציקה לי כי זאת הפעם הראשונה בחיים שזה לא אבא מחכה לי בשער יפו אלא אני זה שמחכה לו. ישבתי שם אולי עשרים דקות, הראש הפליג לו בכל מיני מחשבות, הטלתי אולי 7 פעמים את המטבע שלי מתאילנד שאני שומר לרגעים של החלטות שאין להם משמעות אבל ראיתי שגם המטבע מבולבל ולא יודע מה להחליט, פעם ככה, פעם ככה. החזרתי את המטבע לכיס, ופניתי אל המוצא האחרון, ההיגיון: אא

יש כאן שתי אפשרויות, אם אני טועה, עדיף לטעות לכיוון הנכון. כלומר, עדיף לקחת את אבא למלון היקר יותר ואולי הוא ירגיש שזה טיפה מפואר מידי, מאשר לטעות לכיוון הלא נכון ולקחת אותו למקום שהוא ירגיש שהוא לא מספיק טוב. אא

אספתי את כל הדברים, והלכנו, אני וההגיון, אל המלון המערבי. בעל המלון שמח שחזרתי. הורדתי את האופניים למרתף של המלון והנחתי אותם בזהירות בלי להפריע לעובד שבדיוק התפלל שם למטה ואת הציוד העלתי לחדר. פתחתי את החלון, סידרתי את הדברים והלכתי לאנטרנט לוודא שפרטי הטיסה שיש לי מדוייקות ושאין איזו טעות לא נעימה עם שעת הטיסה, העיר או המדינה כמו שקורה בד"כ כשאבא ואני מעורבים באיזו פגישה משותפת. בשבע וחצי כבר ישבתי לי ליד השער של הטיסות הנכנסות ואחרי ארבעים דקות, וטעות קטנה אבל לא משמעותית (מסתבר שיש שני שערים ואבא יצא מהשער השני) נפגשנו ונסענו למלון. איזה כיף היה להיפגש. אבא כמעט לא אמר כלום על המלון, עשה רושם שהוא מבסוט ואני בכלל שכחתי מהדילמא שהייתה לי. נסחפנו שניינו לתוך הסיפורים והמפגש. למחרת בבוקר כבר נסענו לאורגופ ומשם לאתרים היפים של קפדוקיה. א

א
בדיוק כמו שחשבתי, היו ארבעה ימים נהדרים. חוויות אדירות, סיפורים, הרבה מאוד צחוק, צרופי מקרים משעשעים, מחשבות, תוכניות, אוכל טוב, נופים, אנפורמציה, אנטרנט, מעט קפה, המון תה ועוד ועוד. אא

כשחזרנו אחרי שלושה ימים לאסוף את הציוד, ולארגן את מה שנשאר לקראת הטיסה של אבא, העברתי את כל הציוד שלי למלון השני, לקחתי חדר והעלתי אליו את כל הדברים. אבא חיכה למטה, שמר על האופניים, ואת הנגלה האחורנה עשינו יחד. הדבר הראשון שאבא אמר כשנכנסנו לחדר היה "וואו, איזה חדר יפה, ממש מלון מצויין". אפילו לא סיפרתי לו על הדילמא שלי, אבל מסתבר שטעיתי. (וזה לא שהוא לא היה מבסוט מהמלון השני אבל בכל זאת טעיתי...). אא

טוב, לא לכולם יוצא לעשות טיול עם אבא בגיל עשרים וחמש ולמדתי כמה דברים חדשים בארבעה ימים האלה, אין ספק שבפעם הבאה אני אדע. אא

13/11/07

כמו שאטל לתחנת חלל שהתפצלה מגיעים לסירוגין וחוזרים ל"יוסטון", רותי ומתן מקירגיסאן, לירון מטשקנט, בילהה ואמיר מאוזבקיסטאן, איתן שירה וניר מטיבילסי ושוב רותי ממלטיה ועכשיו גם אני כבר חזרתי ארצה ביום שני מאוחר בלילה אחרי שהגעתי בערב שבת שלפני כן לקייסרי וכשיצאתי משדה התעופה לאפלת הלילה ולקור התורכי עם תיק-היד הגדול שלי לא מצאתי כהרגלנו את יואב כפי שקבענו ובלי נייד כמנהגי אובד ברחבת כניסה הריקה מאנשים עד שדודו שישבה לידי במטוס מוקפת במשפחתה ראתה ושאלתי אם אפשר להשתמש בטלפון שלה מתלבט אם לצלצל תחילה לדני בארץ כפי שקבענו במקרה של מפגש מפוקשש אבל מצלצל בכל אופן ליואב שעונה מיד שהוא רואה אותי מהכניסה השנייה לשדה התעופה בה יוצאים אלה שללא כבודה מודה לדודו שהיא בת שלושים ובעלת חברת ביטוח המעסיקה 18 עובדים ונשואה לבחור גרמני שאביו התנגד לנישואיהם ועכשיו הוא אוהב אותה כמו הייתה בתו למרות שהיא תורכיה שנראית כמו יפנית קטנה ומקסימה מחליפים טלפונים אם יבואו פעם לארץ עם בעלה והאבא שלו שאני מזמינם שמח מתרגש עם יואב שגורר אותי למונית שהכין מבעוד מועד לנסוע למלון בו התמקמנו יוצאים מיד לטייל במרכז העיר לאכול משהו במסעדה מאד סימפטית בה התפנה אלינו כנראה בעליה לו ציינתי בגאווה שהבן שלי נוסע באופנים את דרך המשי מסין לאיסטנבול משוחחים איתו מעט ויואב שראה רוכבי אופניים בדרכים כבר לא כל כך נלהב ראיתי להשתייך לשבט האובד הזה מספר על רוכב אופניים כדרך חיים שפגש ואמר ששני המקומות המרשימים ביותר בהם עבר בעשרות שנותיו על שני גלגלים היו ירושלים ו-וורנסי שבהודו חוזרים למלון כדי להשכים לנסוע באוטובוס לקפדוקיה כפי שהתכוונו משאירים את חפצנו והאופניים במרתף המלון כדי לשוב למחרת להתרחץ בחמם המקומי והידוע כשאצל סוכן הנסיעות באורגופ בה ירדנו בכיכר-העיר המנומנמת שלא בעונה מגלים שאפשר לטוס בכדור-פורח ואחרי התלבטויות שילמנו באחת עבור שנינו שלוש מאות ושמונים דולר מנתקים מהר מגע שלא להתחרט ונוסעים באוטובוס דרומה לבקר בשרידי עיר עתיקה בת שמונה מפלסים תת-קרקעיים עליה המליץ ליואב גם אמל חברו שחובה לבקר ויואב וגם אני בהחלט התרשמנו מתרוצצים במחילות כמו חפרפרות עם מעט מבקרים נוספים מציין ליואב שקפדוקיה מופיעה בברית-החדשה בקטע על השליחים והיום כמקום עליה לרגל לצליינים ששרים במקהלה את מזמוריהם שפרסמנו ביוטיוב (ראה קישורים בתחתית הקטע) לא מצליחים להבין איך חיו שם בני-אדם ואיך תפקדו השירותים בניקבות שמתחת לפני הקרקע וכשיצאנו פגשנו זוג צעיר ונחמד של מורים לאנגלית בגילו של יואב בתחנת האוטובוס לגרמה (כל האותיות נשמעות בצירה) שם התכוונו להתמקם בכל מקרה וכשירדנו מהאוטובוס ביקשו זוג המורים שנצטרף אליהם ויואב לחש לי מניסיונו שזה יכול להיות פישול או פיצוץ כפי שאכן קרה מתמקמים בבית-מלון וכאורחיהם נתנו לנו לבחור תחילה את החדר הנרחב החצוב בסלע עם תבליטי גמלים על קירותיו מניחים את מתלתלנו ועולים לחדר-אוכל ביתי במאכליו ובמראהו עם מפות שולחן צבעוניים מכותנה כך סועדים יחד עם אברן הכריזמטי וחברתו הנאה והאסרטיבית שרואים במקצועם שליחות ובתורכיה מדינה רב לאומית כולל חבריו הכורדים באיסטנבול שזו מדינתם אמר מסכימים שאנשים לא מקשיבים זה לזה ואת חילוקי הדעות יש לפתור במשא ומתן כי הכול פוליטיקה מסכם יואב וסוגר את הדושיח כשאברן מתוודה שמה שהיה רוצה יותר מכל זה אוטו מה שמזכיר את שאמרה לי פעם ידידה שנסעה לעולמה ובלי קשר מצלצלים לכדור-הפורח לברר שיבואו לקחת אותנו מחר בשש מהכביש בחזית המלון ממהרים לחדר להקריא לי על מחר בלונלי-פלנט לפני השינה עד שנרדמתי מעודף אינפורמציה כשיואב כנראה המשיך בקריאתו כשבשש היינו על הכביש בכניסה מחכים עד רבע לשבע לשמוע בקבלה שלא שכחו אותנו אבל הטיסה בוטלה בגלל הגשם ומיד קובעים תור למחר לא לפספס את הכדור-פורח המשותף שלנו ויוצאים אחרי ארוחת-הבוקר צפונה לטייל בחבל ארץ ציורי מלווים בעדת כלבים מקומיים לאורכו של ואדי יחיד במינו המלא במצנפת גמדים ענקיות עשויות עפר וסלע בהיר בתחתיתם ופונפון כהה בראשם מנוקבים בחלונות ופתחים ששימשו במהלך הזמן גם למגורים ולכנסיות וגם לקולומבריומים כך הולכים משוחחים על שמחתו של יואב לשוב ארצה ללירון ולסיים את מסעותיו דרך אנקרה כשלאיסטנבול יגיע במעבורת כדי לחסוך את הכניסה של גשרים ומנהרות עם כבישים עמוסים בתנועה לא מתחשבת ברוכבי-אופנים כך הוא בוחן אפשריות ומרגיש בטוח ביכולותיו צוחקים קצת על אימא לה קנה כוסות תה בחתך של בקבוק קוקה-קולה הנפוצות מאד בתורכיה ושקופות כמו שביקשה התעקש יואב כי אתה מכיר את אמא אם בקשה שקופות זה יהיה הקריטריון הקובע ולעצמו קנה את אותן כוסות אבל עם פסים ואיך לפני שבועיים פנתה אליו במסעדה עמוסה אוכלים לבקש שיחלישו את הטלוויזיה הכללית והרועשת בה צפו רבים והוא אמר לה בשקט שזה לא נראה לו הגיוני ואם היא רוצה שתנסה בעצמה מספר עוד על התרשמותה מצניעותה של המדינה וזאת אמא הסכמנו שנינו כל אחד מטעמיו ויואב ממשיך ומהרהר בקול איך בכולנו יש איזה שהוא גרעין שבטי ותיראה הוסיף איך להקות ציפורים לא מתערבבות כל מין לעצמו וכששאל על דורי אחיו השבתי שכולנו מדוכאים מתי שהוא וזה עובר כך מתקדמים לאורך השביל העולה בין מגדלי סלע מחודדים בשולי הוואדי על גדתו הצפונית ממשיכים לאורכו סמוך לכנסיה חפורה בליבו של עמוד מחודד ויורדים שוב דרך ארץ של אגדות לא מפסיקים להתפעל בקול כמה פנטסטי כמה מדהים וכמה לא יאמן חוזרים ואומרים מטיילים בחרדת קודש בגן-פסלים-פתוח לכל הרוחות של אמן ידוע ולא מוכר כך ממשיכים עוד מספר קילומטרים עד מסעדה כפרית על אם הדרך בה אכלנו ארוחת צהריים טורקית של סלט וקבב-עוף עם תה תורכי בלי הגבלה (רק בארץ יש קפה תורכי) מגלה את אהבתו של יואב לבקלווה ומחליטים לפי בקשתו ע"פ הלונלי-פלנט לנסוע לאוונוס הידועה כמרכז קדרות בגלל מרבצי החימר המשובח ויואב ביקש לקנות לביתו מובייל-קרמיקה וקערה שניהם מצוירים בסגנון חיתי אחרי שגם ניסיתי את כוחי ללא הצלחה בקדרות מקומית כך מאחרים לאוטובוס האחרון מה שמאפשר לנו לאכול בניחותא פיצת-בשר-טחון טעימה במיוחד עליה המליץ קדר סימפטי ולחזור במונית ללון בגרמה (כל האותיות נשמעות בצירה) כדי לקום שוב בשש ולהיאסף ע"י טרזנית מלא תיירים יפנים לאתר ההמראה בו ממתינים לנו סביב מדורת-זרדים טייסי הבלון במדיהם הציוריים איתם אנו מבקשים להצטלם וגם מבקש באנגלית מכולם לחייך בבקשה מה שעשו כמובן וכשהתברר אחרי הפרחת בלון-ניסוי קטן שלא ניתן להמריא בגלל הרוח אנו מבקשים להצטלם כאילו בתוך סל-הנצרים של הכדור-פורח שיהיה מה להראות לחברה ומתנחמים-שמחים מאד איך יצאנו גדולים עם הנכונות לטוס בלי להתקמצן ועם שלוש מאות ושמונים הדולר שנקבל חזרה ופקיד סוכנות הנסיעות כשבאנו לקבל את כסף הטיסה שבוטלה סיפר בהתרגשות אמיתית על המלחמה בשחיתות שמקדמת הממשלה ועל הפיתוח המסיבי שהיא מפנה למזרח המדינה כדי לחזק את תחושת השייכות של תושבי המקום לשמר את גבולותיה הנוכחיים של תורכיה לכול תושביה השונים שירצו וכך עולים לאוטובוס כשיואב מצלם מליד הנהג את ההר המושלג מצפון שליווה אותו כשבא באופניו לקייסרי שם לקחנו את מתלתלנו למלון זול יותר עבור יואב שליווה אותי לשדה התעופה כדי לנחות בבן-גוריון וכשעמדתי ליד מסוע המזוודות מחכה לכבודתי שמעתי מאחורי שנים משוחחים שהמזוודות שלהם בטוח תגענה אחרונות מסתובב ואומר להם שדווקא שלי תבוא אחרונה כשבדיוק היא הגיעה ואחד מהם אמר לי הפסדת מסתובב שוב ואומר להם שתמיד בסוף המפסיד זה אני ממהר בשמחה לתפוס את מונית-נשר הממתינה לעוד נוסע אחד שיוצאת מיד לביתי בירושלים אליו נכנסתי מותש בארבע לפנות בוקר. פו

קישורים ליוטיוב: טי
http://www.youtube.com/watch?v=xDlplncu_FY מוזיקה בעיר התחתית
http://www.youtube.com/watch?v=11Mn3n66ieY מחילות בעיר התחתית
http://www.youtube.com/watch?v=80QWnq6pCeQ גן-פסלים-פתוח לכל הרוחות 2
http://www.youtube.com/watch?v=k7KeWBpxb8A גן-פסלים-פתוח לכל הרוחות1