. בבוקרו של יום לפני הפרישה המתוכננת והמיוחלת שלי, אני מעירה בעשרה לשבע בטלפון את איתן ש"התנודב" לקחת אותי לשדה, משימה שהוא אף פעם לא מסרב לה, יש לי הרושם, וסיבותיו עמו. וזאת לא לפני שערב קודם הוא הוזעק על-ידִי מכרמון 10 ל- 18, כדי לעזור לי לדחוס בצורה טובה יותר את הכבודה הצנועה שלקחתי אתי לדרך בתרמיל הירוק. את עיקר הנפח יצרו המעיל של יוסי, שנשלח עם הרבה רצון טוב ליואב, וכיסוי האוהל שיום קודם דני, בשיתוף עם בלהה, דאגו, גם הם מתוך אהבה, שיגיע לידיו. החורף כבר בשער וחובה להיערך אליו.ש
הדרך היתה מעט מפרכת, שכן נאלצתי להמתין זמן די רב באיסטנבול (כשש שעות מתמשכות וארוכות) לטיסת ההמשך למאלאטיה. גם הסבלנות (הקצרה) שלי שהייתי צריכה לגייס ביני לביני עד למפגש עם יואב – לא הקלה: קצת שוטטתי בשדה אני חושבת שאני כבר מכירה אותו בעל-פה ואני כמעט יכולה להדריך את קהל הנוסעים ברוב נבכיו ופינותיו..., קצת קראתי, קצת בדקתי את תפקוד מכשיר הפלאפון החדש, בו הצטיידתי מבעוד מועד, ושלחתי הודעת תרג
ול ליואב, עוד קצת חלמתי (על טורקיה, כמובן ...) לא לפני שוידאתי על לוח הטיסות את שער היציאה ומועד העלייה למטוס. טקס הסרת החגורה, ושאר בדיקות ביטחוניות, לא נפקד מאתנו – ובשעה היעודה ישבתי במטוס הבואינג שלקח אותי, יחד עם כמאה נוסעים טורקיים נוספים, חיש קל לעיר המפורסמת ביותר "ברמת אנָטוליה" – הישר לזרועותיו החמות והמחבקות של יואבון. ואכן הוא חיכה לי, בעצמו מתרגש משהו, עם הרבה חיוכים במלוא יופיו, בחולצה אדומה ותיק כחול, ראשון בשער אולם הטיסות הנכנסות. תמיד ידעתי שאפשר לסמוך עליו – קביעה זו קביעה, נקודת מפגש היא נקודת מפגש: אין תקלות ופספוסים... כל כך שמחתי לראות אותו, וזה עוד בלי שידעתי אילו חמישה ימים נהדרים מחכים לי אתו בין הטורקים הסימפאטיים שכולם, עד אחרון הגברים עם שפמים ומקטורנים לא מהודרים במיוחד. עלינו על האוטובוס שהביא אותו קודם לשדה, ותוך כחצי שעה הגענו העירה. בדרך יואב שלף את ההפתעה שהוא הביא לי: צמד בקלאוות "מדהימות" שהוא לא הפסיק מלהתפעל מהם וגם לא מלאכול אותם. הוזהרתי כי המלון שבו אנו אמורים להתארח, הוא לא 'אי-יאי-יאיי', אך אותי זה לא ריגש במיוחד. מצאתי את העיר כמקום נעים ונחמד: חנויות לא מצועצעות, מסעדות טו
רקיות אופייניות, הרבה פינות לממכר ממתקים אותנטיים, והמלון – לא כצעקתו. הקירות, אומנם ורודים, החדר הספציפי שלנו היה מעט דחוס ופנה לרחוב הסואן – אך המקלחת היתה בהחלט "משהו". את החסרונות של החדר המסוים הזה פתרנו למחרת, כאשר בקשנו לעבור לאחר, בצד השני של המסדרון, ללא ריח הסיגריות שהקביל את פנינו בתחילה. (המקלחת בחדר החלופי היתה אותו "משהו", לשמחתנו). לאחר שהתמקמנו – יצאנו לארוחת ערב ראשונה, עם מצב רוח נהדר ועם שמחת המפגש השני שלנו על דרך המשי. דברנו הרבה, צחקנו (כי יואב תמיד מצחיק אותי...), לא הפסקתי מלהתרגש לשבת מולו באופן בלתי אמצעי, כאילו זה עניין של מה בכך, ולחשוב שלפנַי עוד מספר ימים קסומים שכאלה. ש ק
התוכנית המקורית עליה חשבנו בתחילה היתה לשכור רכב ולנוע "כמו גדולים" במרחבי טורקיה הענקית. שנינו אולי פחדנו מסינדרום קירגיזסטאן, שאם לא נתחייב מראש לטיול "בורגני" ניגרר חלילה בלי שנרגיש לאיזה טרק סוער חסר שליטה ובקרה, כפי שכבר נוכחנו מספר רב של פעמים כמה בקלות זה הופך להיות, למרות "הכוונות הטובות". החלטנו לבדוק את האפשרות למחרת היום והפלגנו בדמיוננו כיצד אני אנהג, יואב ינווט ויחדיו נגיע למחוזות אקזוטיים, אך שפויים... אחרי לילה נינוח ושינה נהדרת קמנו לארוחת הבקר, הסבירה פלוס, שחכתה לנו במלון, לא לפני שדאגנו בכל זאת להמיר את החדר הרועש בטוב ומאוורר ממנו. שבעים יצאנו לטייל ברחובותיה הסימפאטיים של מאלאטיה – בניסיון לתור אחר "סוכנות התיירים" שאמורה לשרת את המוני התיירים הנפקדים של העיר הפופולארית. ק
אחרי כמה התברברויות ברחובותיה הפתלתלים, ואחרי שהבחנו במסגד הנפלא הממוקם במרכזם – מצאנו סוף-סוף את כֶמָאל המפורסם, אפילו בלונלי פלנט הוא זוכה למקום של כבוד – הלוא הוא "סוכנות התיירים" בכבודו ובעצמו. התייעצנו אתו לגבי אפשרות ההשכרה, אני חושבת שהוא האדם היחיד שדיבר אנגלית טובה שפגשנו בו בטורקיה. אחרי ששרטטנו באוזניו את תוואי הטיול המתוכנן שלנו. בנימוס ובעדינות הוא ניסה להוריד אותנו מן הרעיון, אך נשארנו בשלנו. למרות הסבריו ההגיוניים שאין בכך טעם – הוא צייד אותנו באינפורמציה רלבאנטית אודות "חברות ההשכרה" הקיימות בעיר ומיקומן. בהתאם להנחיותיו המשכנו בחיפושנו, אך מאמצינו העלו חרס. שבנו אליו, והוא קיבל אותנו חזרה בסבר פנים יפות (ומבינות ...). סוכם כי למחרת אנו נוסעים עם "הנהג שלו" במיניבוס להר נמרוט. זהו מאין טיול מאורגן לאתר, אך במקרה שלנו הוא היה פרטי לחלוטין. הוא כלל נסיעה למקום, עלייה להר 
בשעת שקיעה, חזרה לבית המלון (אנחנו כאמור היינו הדיירים היחידים), ארוחת ערב, לינה, השכמה ברבע לחמש – כדי לצפות בזריחה בשעה חמש ועוד קצת - חזרה למלון, ארוחת בקר ונסיעה חזרה למאלאטיה. ש
הוא הר בגובה של כ- 2000 מטר שהתפרסם בעקבות מקדש וקבר מלכותי הנמצאים על פסגתו ואשר הוקמו על ידי אנטיוכוס הראשון שמלך במאה הראשונה לפני הספירה, בסוף התקופה ההלניסטית. הוא כולל שתי מערכות של פסלי אדם יישובים בגובה של כ- 10 מטר, משני צידיו של תל מלאכותי בגובה של כ- 50 מטר. הדמויות הן של אנטיוכוס עצמו בחברת אלים יוונים-פרסיים. רעידות אדמה שהתרחשו באזור לאורך שנים הפילו את ראשי הפסלים ממקומם וסדקו אותם. ל
המקום והדמויות מרשימים ביותר, כך גם השקיעה והזריחה הנשקפים ממנו. הרוחות בבקר היו כה חזקות עד כי כמעט עפנו שנינו (וזו איננה מליצה או גוזמה). היה לנו כל כך קר ונושב, שחיכינו עד שהשמש תצא עגולה ויפה מבין העננים ורצנו להירגע ולהתחמם באוטו שהחזיר אותנו, מרחק של כ- 4 ק"מ, לארוחת בקר שקטה ופרטית לחלוטין
בחדר האוכל הגדול של המלון. משם, לפי התוכנית, חזרנו למאלאטיה. הדרך היתה יפה ביותר – נוף הררי מתון, צבוע בצבעי ירוק חיוור- צהוב בהיר מה שלי הזכיר מאד חאקי, עם הרבה עצי מישמש בשלכת, צהוב חזק. משם המשכנו ישר לדייארבקיר, בירת הכורדים (ומולדת החיזבאללה ...). העיר ממוקמת על גדות נהר החידקל, מוקפת בחומת אבני בזלת שחורות, ובה רובע עתיק ומפחיד בלילות. גם בה מצאנו חיש מהר מלון סביר, ויצאנו לחפש את הכורדים. לא היה קשה למצוא אותם, וגם האווירה לא היתה מרנינה במיוחד אך את התיאבון של יואב היא לא הצליחה לשבור. לפיכך התיישבנו לנו במסעדה אופיינית עם האוכל הטורקי הטעים (אך המאד חוזר על עצמו), של כל מיני מאכלי בשר, שאינם בדיוק מתאימים לי, כידוע, אולם אצל יואב הם זכו לשבחים רבים. סיבוב קצר של אחרי ארוחה החזיר אותנו מהר לחדר, שכן לא הרגשנו במהלכו מאד נינוחים ובטוחים. בבוקר השלמנו את סיורנו בסמטאות המטונפות והמוזנחות של הרובע העתיק, התבוננו שוב בחומה המרשימה; ובנסיעה, שארכה כשש שעות באוטובוס נוח ו"מאובזר" בדיילים - שבנו למאלאטיה, הישר למלון בו שכנו. האופניים וציוד הטיול של יואב חכו לנו שם במרתף ואפילו החדר הטוב שלנו הכיל אותנו חזרה. בערב אכלנו במסעדה "מפוארת" – עם תפריט מסודר וכל שאר הגינונים – ועשינו לנו מסיבת סיום קטנה. שוב דברנו ארוכות – בעיקר על התוכניות לעתיד של יואב ושלי, אולם 
ללא מסקנות מגובשות או תוצאות ברורות... ו
בבקר ליוו אותי יואב, האופנים והציוד שלו לשדה התעופה של מאלאטיה ואני 'הלכתי ברגל' למטוס, אחרי שמערכת המחשבים של חברת
Türk Hava Yollari
תודה יואב על הזמן הנהדר שהיה לנו יחד. את שרותי הכביסה על דרך המשי בצעתי לאלתר, הבגדים הנקיים והמריחים בדרך אליך עם אבא, אותו אתה עומד לפגוש מחר בקיסרי. שתהיה לכם חוויה משותפת נעימה ומוצלחת – ושתשוב הביתה בבטחה. הארוחה, לפי התפריט שבקשת, מחכה לך בכל עת. ש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה